מכירים את הסיטואציה הבאה?
אתם עומדים בגלידריה מול אינסוף של טעמים ואפשרויות.
איזה טעמים אתם בוחרים בדרך כלל?
את מה שהכי צבעוני, הבריא, המוכר?
או אלו שואלים את המוכר/ת מה הכי טעים?"
גם אם לא בגלידריה, אז משדות אחרים בחיים יש רגעים שחווים בלבול, הצפה של אפשרויות שעולות…
כאשר בסופו של דבר ההחלטה שנלקחת מקרית לגמרי לרגע ההוא או שהעולם בוחר בשבילנו.
בעבודה שלי אני מלמד תנועה, באופן פרטני ולקבוצות.
עובד עם כאב, הפרעות יציבה ובהפחתת מתחים וחרדה.
חלק מהתלמידים מבקשים תרגול הביתה.
"תן לי סט של הוראות 1234 לעשות".
וזה נפלא בתור נקודת פתיחה להטמעה של התרגול אל החיים.
סדר ותבניתיות מכניסים הרבה שקט, מה שגם לבטח מיטיב עם התלמיד.
מי שמתמיד ומתרגל, מגיע לרגע מעניין שהמערכת כבר יודעת מה היא צריכה לעשות כדי להשתפר.
באופן פראקטי, הכוונה היא לעצור לרגע במהלך היום.
ופשוט להקשיב…
להשאר עם השאלה קצת יותר מבדרך כלל.
להקשיב מה זמין לתנועה.
לתת לגוף להוביל את עצמו.
זה מפתיע עד כמה מרחב האפשרויות הופך להיות מאוד גדול כמו:
סוג המנח, הקצב, התנועה עצמה, כמה היא גדולה או מזערית, עם או בלי מוסיקה וכו'...
בשלב הזה כבר אין חוקים, אין שיטות, יש הקשבה למה נכון בשבילי באותו הרגע.
תנועה שמדויקת לא רק להפחתת הכאב אלא גם לחוויה של חיוניות שמערבת את המחשבה והרגש.
איך מגיעים למקום הזה?
איך מטפחים את אותה אינטלגנציה פנימית שיודעת מה נכון עבורי באותו הרגע.
תהליך שדורש תרגול והקשבה.
תהליך הלמידה הזה שונה מאדם לאדם אבל בסופו של דבר כולם יכולים ללמוד את המיומנות הזו.