מדי פעם קורה שאני פוגש אנשים שאומרים, "פלדנקרייז, לא בשבילי… זה איטי מדי, משעמם… עשיתי פעם שיעור, וגם בו נרדמתי..., אני זקוק למשהו יותר אנרגתי ונמרץ". כל פעם מחדש, יש בי חלק שמופתע… כי איך אפשר להגיד על פלדנקרייז כמשהו משעמם ? הרי זה אחד הדברים הכי מרתקים שקיימים!
עם השנים התבהר לי שזה האתגר הגדול! מעבר להוראת התנועה, האתגר הוא לגרום לאנשים למצוא עניין וסקרנות, בעצמם ובמה שקורה להם. לגרום לאנשים להרגיש שמספרים להם סיפור מרתק ושהם שותפים בו, לאפשר להם להרגיש כאילו הם יצאו לטיול מהנה על חוף הים.
ברור שאנחנו כישויות שונות, מוצאים עניין וסקרנות בתחומים שונים. יש אנשים שתכונה זו של סקרנות ניכרת מגיל מאוד צעיר ויש כאלה שפחות. אך עד כמה אפשר לעורר את התכונה הזו בעצמנו או באחרים? ומה הדרכים לעשות את זה?
אני מאמין שלכולנו יש בזכרון רגע אחד לפחות, שמורה בתחום מסויים, אם זה בבית ספר או חוג, הצית בנו את ההתלהבות. ואצל אחדים אולי זה היה רגע מכונן שגם שינה את חייהם.
לי הייתה מורה כזו לביולוגיה בתיכון. אני זוכר עד כמה הלימוד איתה היה מלא בחיים, מה שהשאיר אותי מרותק לאורך זמן, ומצאתי את עצמי ממשיך ללמוד נושאים הרבה מעבר למה שנלמד בכיתה (או שהיה צריך ללמוד למבחן). ומיותר להגיד שיש לי סימפאטיה מיוחדת לביולוגיה עד היום.
אם הגעתם עד הנה, כנראה שמשהו סקרן אתכם... אז בואו נעשה צעד קדימה. אני מזמין אתכם להתנסות בתרגיל קטן. הקדישו לעצמכם דקה ונסו למצוא משהו חדש, בעצמכם או מסביבכם שהחושים שלכם קולטים, משהו שלא הבחנתם בו קודם. נסו לחוות את הסקרנות שמתעוררת, איזה טעם יש לסקרנות? לדוגמא, איך הנשימה משתנה, המבט, המתח השרירי בגוף, איך הרגש שלכם התעורר? אילו מחשבות עלו? נסו להישאר עם המצב הזה כמה רגעים ותספרו לעצמכם, מה גיליתם וחוויתם. מוזמנים לשתף בתגובות.
המשך יום נפלא.